גיורא-אריה רון

דברים מן הילדות

גיורא גדל עם אורלי רז מינקות ועד סיום הלימודים בערד. הם לנו באותו החדר בלינה המשותפת ויחד "ישבו על הסיר". היה ביניהם קשר מיוחד. הם אפילו היו "משותפים" בסבים, בסבתות ובדוד ארנון.

כשנודע לגיורא (בגיל שנתיים) ששם משפחתה של אורלי הוא רז אמר: "גיורא רון וגם רז"...

אורלי מרגישה אחריות ממריצה את גיורא להכנס לאמבטיה, והוא משיב: "אבל אני עוד לא פשוט!"

...אתה נמצא בזכרונות הילדות שלי כשם שאני נמצאת שם....אני זוכרת שהייתי מצהירה שאתחתן רק אתך. האמנתי שאם אני מאוהבת בך, אלוהים גורם שזה יהיה הדדי. "ידעתי" שאתה לא מראה לי אהבה רק משום שאתה מתבייש...

אני כל הזמן מלאה אותך, ביחוד עכשיו כשאני לומדת. אני לוקחת את זה בתור צוואה. אם אגיע לחינוך בסופו של דבר, אעשה זאת איך שאתה היית רוצה שאעשה.

גיורא כונה בפי בועז, בן הדוד האהוב, בשם "שגישק". כשהיו השניים ילדים קטנים עדר בועז בגינה. כשהפסיק כדי לנוח גיורא היה ממריץ אותו: "בועז, מה העניינים?!"

...בכל עצב יש שמחה, שאמנם מהולה בכאב, אבל אני מנסה "לשאוב" את הרגעים היפים. אני נזכר בחיבוק האחרון עם גיורא, שהיה גם הפעם האחרונה שראיתי אותו. הוא אמר "להתראות בקרוב" ולא ידעתי שזה יהיה כל כך רחוק.

קטעי ראיונות

...גיורא ואני הדרכנו יחד את כיתה ח'. זו היתה חוויה אדירה. עד היום כל דבר, כל מעשה שלי נשפט בעיניים של גיורא. משפטים, רעיונות, תפיסת עולם. הדבר החשוב-לעמוד בלוח הזמנים. הכל מנוהל בסדר ובארגון. זה לא היה לו פשוט. הוא היה בישן גדול, וכל דבר היה חדש עבורו, אבל היה מוכן להתנסות וללכת עם הדברים עד הסוף...

בחיים לא רב עם מישהו, למרות שהיה חלוק בדעותיו. ידע איך להקשיב ואיך לומר את דעותיו השונות, בכל תחום. תמיד חשב אחרת. היה לנו ויכוח מה נכון-האם לחנך, או לתת לחניכים לצמוח בהתאם לאופי ולכישורים. הוא הבין מהר מאד שזה מאד פטרוני להגיד להם מה לעשות.

חייתי עם גיורא בס"ה שנה וחודש. היו עוד כמה מפגשים. אבל נגיעתו בחיי כל כך משמעותית! כשאני קוראת ספר אני ממשיכה אתו את הדיאלוג.

זה לא רק אצלי. אני רואה את החברים שלו מהצבא, שהיו אתו 7 חודשים, באים לעין-גדי שנה אחר שנה.

גיורא הגיע אלי אחרי שהחליט לא להיות קצין. לראשונה בחיי שמעתי נימוק כמו שלו- אין לאדם זכות לחנך ולהשפיע על התנהגותם של אחרים, גם במסגרת הצבאית. אין אמת מוחלטת, ולכן אין זכות לפקד.

בסופו של דבר גיורא היה מחנך באופן פעיל, גם אם לא עשה זאת במוצהר ובמודע.

הדבר הקשה ביותר הצרוב בזיכרוני הוא האירוע בו גיורא נהרג. גם הוא קשור לקטע החינוכי שלו.

מספר שבועות לפני המלחמה, באחת מישיבות הסגל, אמר גיל, אחד המ"כים, שיש לו קושי להיות חבר ומטפל, ומצד שני להעניש. דווקא גיורא, שהיה סמל מחלקה, אמר לו שאין קושי לחבר בין הדברים. הוא יחליף את גיל ויראה לו איך עושים זאת.

ביום השני למלחמה שקבלנו את הנגמ"שים. גיורא היה מבחינתי קצין ומפקד הכלי. מסתבר (דבר שנודע לי מאוחר יותר) שגיורא הודיע לגיל שלמרות המלחמה הם ממשיכים בחילופי התפקידים. הוא עבר לתא הלוחמים, ושם נפגע.

דבר זה ממחיש יותר מכל את יחסו לחבר, לקולגה ולפיקודים, את דמותו החינוכית ואת לקיחת האחריות.

דברי הנצחה

...גיורא האהוב, למרות שחלפו כבר מעל 40 שנה, אני זוכרת ומהרהרת בךָ לא מעט...כמה שהייתָ חכם ( אפילו, סוג-של פילוסוֹף..-"אני מלא המון דברים להגִיד...")ומיוחד ומוכשר ומוזיקלי(גאז)... היו בךָ מחַד, מלא עוצמות ומאידךְ, המון שקט..ואינטיליגנציה רגשית- מהגבוהות...ולא בִּכְדִי, בחרתָ לרוץ למרחקים ארוכים...והייתָ שנון כל כךְ...(" אני מֵת לָמוּת-שכֹּה אֵחיֶה...") יהִי זכרךָ ברוּךְ ונצור לנצח-נצחִים...

גיורא שלי. מיטה ליד מיטה בבית התינוקות, בבית הילדים, בגן.. בצהרי שישי התעוררתי משינה ומצאתי אותך יושב על השטיח ליד המיטה, מחכה לי שאתעורר ונדבר, זו היתה שיחתינו האחרונה. בשבת הזעיקו אותך.

גיורא, בן כיתתי, מחזור י׳, תיכון מקיף ערד. נפל במלחמת לבנון. גדל ונקבר בקיבוץ עין גדי. חכם, רגיש, מוזיקאי וספורטאי מצטיין. אהוב על כולם.

גיורא היקר היית ותמיד תהיה חלק משמעותי מזיכרון ילדותי. הפסדנו נשמה גבוהה, אדם מיוחד חכם ורגיש. שהיה מגיע לגדולות. בכל יום שישי בהדלקת נק נשמה אני מברכת שה ישמור על נשמתך.

גיורא יקר בנם של אלי ורותי רון בן עין גדי. כל כך הרבה אושר הבאת איתך בחייך וכל כך הרבה כאב בלכתך. יהי זכרך ברוך. טוסיה והמשפחה.

גיורא תלמידי השקט והצנוע, זוכרת אותך.

הכרנו בגיל עשרה בטיול משותף של הנוער העובד, בני נוער עם חולצה כחולה. התכתבנו משך שנים... שרת את שירי החיפושיות עם כל המילים. נער יקר מאאד.

גיורא חבר יקר, אתה חסר לי

חבר ילדות, ספורטאי, איש של ספר, מוסיקה ויצירה...

תמיד אתה בליבי כאור תמיד של אהבה ואמת, כי כזו נשמתך גבוהה ונאצלת מהחיים. מי שהיה קרוב לאורך דבק באור זה, וזו זכות חיים..

גיורא בזכרון שלי חבר.. קודם כל חבר וידיד אמת צנוע.. חכם.. ספורטאי להערצה.. אוזן קשבת לכל דבר אהבתי אותו געגועים

גיורא היה חבר ורע שהגיע לקריית עקרון במסגרת גרעין עודד, מפזר את החיוך הרחב שלו ונוגע בנפש האדם. יהי זכרו ברוך

הלב ממאן לשכוח. מגדלים ילד שהופך לנער ולגבר צעיר ואז הוא נשאר ככה לתמיד אוהבת מכל הלב

גיורא היה יליד אותו השנתון כמוני, והיכרנו כשהגיע בהתדנבות לסייע ולעוזר בכל מה שאפשר למען היישוב שלי במסגרת גרעין "עודד" בקריית עקרון היה בחור חייכן, מלא חיים ושמחה. יהי זכרו ברוך.

אם ברשותכם דברים שנאמרו על גיורא ותרצו לשתף - נשמח לשמוע.

לכל מי שהכיר את גיורא - מהקיבוץ, מהצבא, מהמשלחת לאנגליה, מגרעין "עודד" - זה המקום לחלוק זיכרון, סיפור או רגע שנשאר. הרשומות שיתקבלו ייאספו כאן לאט-לאט, כדי שדורות הבאים יכירו אותו גם דרך המבט של מי שאהב אותו.

שתפו זיכרון