תומר רון

חבר עין גדי · אחיו של גיורא רון ז"ל

נולד י"ג ניסן תשכ"ד, 26.3.1964 - נהרג י"ג אדר ב׳ תשנ"ה, 15.3.1995, בגיל 31

תולדות חייו

תומר, בן רותי ואלי רון, נולד בקיבוץ עין-גדי. במקום זה גדל ובגר, ואליו היה קשור בכל נימי נפשו. בשנותיו הראשונות היה ילדון צנום, מאד שובב ועליז ומלא שמחת חיים. כבר בביה"ס היסודי התבלט בשני תחומים - נגינה בפסנתר וריצה למרחקים ארוכים. בשני תחומים אלה עשה חיל רב. עם התבגרותו חל בו שינוי גדול. הוא הפך להיות מופנם, שקט ורציני. בביה"ס התיכון היה תלמיד מצטיין.

מותו של אחיו האהוב והנערץ, גיורא, פגע בו ממש סמוך לבחינות הבגרות. בכל זאת הוא עבר את כולן בהצלחה רבה. כשהפך להיות האח הבכור במשפחה ראה את עצמו כאחראי להוריו ולאחיו ארז ורונן. יום יום, וזאת עד יום מותו, היה מברר מה נשמע עם כולם ודואג שהכל יהיה בסדר.

עם תום לימודיו יצא תומר לקיבוץ צעיר - חולית - לשנת שירות לפני הצבא. הניתוק מן הבית היה קשה עליו מאד, והוא חזר אחרי מחצית השנה. בצבא היה תומר בחיל המודיעין. את השירות עשה כחייל מוסווה, בבגדים אזרחיים (דבר שמאד התאים לו). מה היה תפקידו איננו יודעים - הוא לא גילה לנו. ומי כמוהו ידע לשמור סוד…

עם תום השירות הצבאי החל לעבוד במטע התמרים, עבודה אותה עשה כבר בהיותו נער. עבודה זו מאד התאימה לאופיו. הוא היה בחיק הטבע עם עצמו. היה יכול לשקוע במחשבות או להאזין למוסיקה תוך כדי עבודה. תומר היה עובד מסור וזריז - הוא מילא מכסת עבודה של שניים-שלושה עובדים רגילים.

הריצה הפכה עבורו לאורח חיים. אפילו בעוברו במדרכות הקיבוץ היה חולף בריצה. כרץ בוגר היו לו הישגים נכבדים למדי. תומר התעניין מאד בספרות וקרא הרבה ספרות יפה, בעיקר מתורגמת. ההאזנה לג'אז הייתה אף היא חלק מאורח חייו. הוא רכש לעצמו אוסף נדיר של תקליטים ותקליטורים, קרא הרבה ספרות מקצועית בנושא זה והפך להיות המומחה בארץ בשטח הג'אז האוונגרדי.

לאחר שנים מספר של עבודה פנה תומר ללימודי הפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב. הוא למד בשביל העניין ולא עבור תואר או תעודה. בשיעורים לא התבלט, עקב צניעותו הרבה, אבל העבודות שהגיש היו ברמה מעולה. הוא יצר קשרים חמים עם אנשי הסגל האקדמי. לאחר שסיים את לימודיו בהצטיינות חזר לעבודתו במטע התמרים, ובו מצא את מותו. מרוב להיטות להספיק לא שמר על כללי הבטיחות, והמנוף עליו עמד התהפך. כהרף עין נגדעו חייו, והוא בן 31. נדמו צלילי המוסיקה בחדרו.

רסיסים מן הילדות

תומר (בן שלוש) מאזין לתקליט האהוב עליו - "שמוליק קיפוד". כששמע את הקיפוד אומר "אני אוהב תות!" הוא רץ מבלי לומר דבר, מביא תות ושם על התקליט.

תומר (בן ארבע) קם מהשולחן לפני שגמר לאכול.
צופיה: תומר, אם תאכל תהיה גדול וחזק ויהיו לך שרירים!
תומר: לא רוצה להיות גדול, לא רוצה להיות חזק, לא רוצה שרירים ולא רוצה לאכול!

תומר (בן ארבע) יושב בחדר האוכל ואוכל זיתים. לפתע נכנסת מתנדבת בעלת מימדים בלתי רגילים. תומר מתחיל לצחוק. - תומר, למה אתה צוחק? - הזיתים נורא מצחיקים אותי!…

תומר (בן שלוש) רב עם יוג'ין על צעצוע כלשהו. פיקי (המטפלת) מנסה לפשר: - היום תומר ישחק עם זה ומחר יוג'ין. תומר: היום אני אשחק עם זה ואני אאבד את זה בבית שלי…

במשפחה

מותו של גיורא פגע בתומר מאד וגרם אצלו לשינוי גדול. הוא הפך להיות מסוגף. חי בצניעות מופלגת כשהוא מחשיב את חיי הרוח ובז לחומר. מתוך דברים שכתב לטל: "…אחרי שגיורא לא פה, החיים הם מין ים של בדידות אינסופית ועצב."

קטע ממכתב שנשלח מהטירונות: "…כשאני רואה את המפקדים כאן אני מבין הרבה יותר טוב למה גיורא התנגד כל כך לדרך הזאת, ואיזה כוח ואומץ הוא היה צריך בשביל לפקד בדרך שלו."

כשרונן, אחיו הצעיר, היה חייל, תומר לא נתן לנו מנוח. תמיד לחץ עלינו לשלוח עוד ועוד מכתבים וחבילות. מניסיונו ידע כמה זה יכול לעזור. לפני בואם של ארז ואשתו לביקור היה עורך אצלנו "בירור": "אמא - הכנת עוגה? אבא - מה בישלת בשבילם?" הוא עצמו לא אכל אצלנו מאומה, והיה מסתפק בהרחה: "איזה ריח טוב!" - "נו, תומר, אולי תטעם קצת?" - "נראה, אולי בפעם אחרת"… תמיד העדיף לעמוד ולא לשבת, נמצא ולא נמצא…

בתמרים

תומר עבד במטע התמרים מאז היותו נער. הוא אהב מאד עבודה זו, שהתאימה לאופיו, והיה עובד מסור וזריז. ככל שהיה רזה וצנום היה חזק, וזרועותיו אפשרו לו להפיק עבודה רבה.

תומר כרץ למרחקים ארוכים

הריצה הייתה לתומר אורח חיים. הוא כמעט לא הלך - תמיד רץ. הוא השתתף במרוצים רבים והגיע ראשון מספר פעמים: במיני-מרתון ירושלים, מרוץ בלו-ביי, הקפת התבור, חצי מרתון ת"א, מרוץ שדה ע"ש עמיצור שפירא ועוד. מספר פעמים הוא ייצג את רצי ישראל בחו"ל. תומר היה בא לתחרויות פשוט מפני שאהב לרוץ. לא היה איכפת לו המיקום שלו, רק התוצאה. פעמים מספר לא לקח את הגביע בו זכה. הוא לא היה חשוב בעיניו ולא ייחס לו כל ערך. הריצה אפשרה לו בריחה לעולם אחר. כשאתה בודד אתה יכול להרהר ולחוש לפעמים בספירה אחרת.

תומר איש הרוח

תומר היה איש רוח במלוא מובן המילה. הוא לא החשיב כהוא זה את העניינים הגשמיים - אוכל טוב, בגדים נאים או ריהוט מהודר. לעומת זאת עושרו הרוחני היה מפליא. הוא הרבה לקרוא ספרות יפה, למד פילוסופיה ואף הרבה לקרוא ספרי הגות. אהבתו הגדולה הייתה המוסיקה, או ביתר דיוק, הג'אז. לא סתם ג'אז, אלא כזה שקשה לשמוע… הדבר היחיד שרכש לעצמו היו תקליטים ודיסקים של ג'אז.

מקורות

• דף ההנצחה של תומר באתר קיבוץ עין-גדי
• אתר יזכור - פינת זיכרון לאחים גיורא ותומר רון