שירים לזכרו של גיורא

שנת שמיטה

שנה שביעית ללכתו של גיורא

שבע שנים חלפו, גיורא. והארץ טרם שקטה.
שבעה קייצים קשים, כמעט ללא חרטה
ושוב אנחנו כאן, ושוב מולנו- אתה
ושנה שביעית כבר תמה- ותהי לנו לשמיטה.

ואתה בשלך, גיורא, מחריש ונוגה ועמוק
ומילינו אשר שלחנו- לא יגיעו אליך רחוק
ומלאה בדמעה כל עין, ושיניים דומם מחרוק
שנת שמיטה באה אל הארץ, ואותך מכסה ירוק.

עוד שרים ומנגנים פה גיורא, ורצים וכותבים ומציירים
וכל מה שאתה היית- עוד עושים אנשים אחרים.
וכל יום בדמותך עוד נוגע, בנטות שמש אל ההרים
שנת שמיטה לא לך נועדת, ולא לך נועדו מִשברים.

מה נוסיף ונספר כאן, גיורא? הכל כבר סופר ונמנה
ואין אל מספד פנינו, ולא לנהי ולקינה.
וטסים וחולפים ימינו, רק זמנך במקומו חנה
ושמיטה בך לא נוגעת, בן עשרים ושתיים שנה.

יובל שחל

השמינית, הבלתי גמורה

שנה שמינית ללכתו של גיורא

הזמן שוב את שיניו בלוח משלח
ושוב נקפה שנה- ובא לך מועד.
קראת לנו, בן מובס ומנצח
ואנו לקריאה עונים כהד.
הנה אנחנו כאן, כבר את הכל אמרנו
וכבר שנה שמינית אנחנו ממתינים
ובלבבנו שק ואפר שוב חגרנו
ובכל שנה- פחות אנחנו מבינים.
ובכל שנה שאלות של "איך" ו"למה"
ובכל שנה הגעגוע מפכה
ואין תשובות, גיורא, לא כאן ולא שמה
ולא ברור כבר מי את מי המבכה.
כי מה נוסיף עכשיו, מה נחדש הפעם?
אתה רחוק- וערירי- ומשתומם
ואין סיבה לַמעגל, ואין בו טעם
אך הוא סביבך, כמו כל שנה, ניצב דוֹמֵם.
שנה שמינית של אין תכלית ואין תוחלת
שנה שמינית של גיורא שאיננו כבר
אך עד שימלאו ימינו כאן בחלד,
אתך אנחנו מלגוֹ ומלבר.
שלום לך, מובס ומנצח
שלום לך סופר, אתלט, צייר,
איזה אדם נפלא היה ממך צומח,
איזה אדם נפלא היית כבר.

יובל שחל